*

את בוכה בלילות הקפואים
עצובה בגשם
מהורהרת בדרכים
מוצפת זכרונות
כמה עמוק שתטמני את כל מה שמזכיר אותי
אני כבר במחזור הדם שלך
התמצית שלי ספוגה בך
כמו מחלה עקשנית
כתם שאי אפשר להסיר


שירת הסירנות שלי
את באה ממרחקים
קוראת לי
מיאו בחצר בית הקברות של המנזר בלילה אחרי גשם
קול כמו מעבר לפכפוך מי נחל בהרים
שעון מעורר פנימי
קול עמום ברוחות חזקות
מתערבב ונטמע בקול הפנימי שלך
ואף גובר עליו

7 ינואר 2013