היתה את חנות הדיסקים למוסיקה קלאסית המצוחצחת עם המוכר המעונב ,
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות את חנות התקליטים המשומשים עם שלט על הקיר :
בכל מקרה של גניבה נערב את -
"המשטרה" , נמחקה ובמקומה נכתב - "אנשים משלנו" .
חנות הג'אז הקטנטנה ואינטימית.
או זאת שהרגישה כמעט משפחתית שהמוכרים לקחו אותי תחת חסותם.
וזאת המאובקת , עם עמדת האזנה לשעות , מחירים מצחיקים ,
נגנים מוטרפים בלילה שמכירות ומיון תקליטים ביום זה בסך הכל
הזניית נשמה הכרחית לפרנסה עבורם.
זיקי חיוכים של המון הבנה , גרעין הרסני של דמיון וזיק של טירוף .
ופסיעה הלאה , חנות כלי הנשיפה שהיתה איזה מין שער לעולם אחר.
אתה רוצה לנגן כמו מל קולינס ?
שנים אחר כך , חנות פסנתרים משומשים במרתף ,
קונים פסנתר "אוקטובר האדום" ( בית חרושת גרמני שנכבש כשלל תרבותי
והמרצה רוחנית על ידי הרוסים )
המובילים אהבו את העיניים שלה וצחקו כל הדרך
הפסנתר חצה את העיר קשור על טנדר .
שכנים ששמעו אותה מנגנת נפעמו.
31 מאי 2015
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה