זכרון בצהוב בהיר

מולדת.

בתי באוהאוס נמוכי קומה עם שטיחים עבים ופסנתרים

חנויות עם ויטרינות כבדות , קריסטלים , כלי כסף ,

רדיו ישן וטלפון-חוגה  צהוב.

תאי הטלפון על יד תחנות אוטובוס.

חנויות מכולת עם היצע דל וסנדביצ׳ים נפלאים.

מסבאות עם דלפקי עץ כהים ובירה מהחבית,

כבישים מתפתלים בין פרדסים וים באופק.

אנשים אוכלים אבטיח על מרפסת ,

מפצחים גרעינים מול טלויזיה עם שני ערוצים,

אחד זר וצבעוני.

חדרי מדרגות מספרי סיפורים של אהבה או הרס.

מכוניות מעטות ברחובות מוארים ושקטים.

חיוך כמעט בכל מקום,

דוכני פלאפל שלא פעם היו הלב הפועם של שכונה שכוחה.

טרמפים שהפכו לחברות וגילוי לב נדיר.

קבוצת זקנים בבית קפה סביב שולחן ויכוח לוהט.

וכמעט תמיד למדתי משהו.

אלימות בכל מקום.

וחיפוש אינטנסיבי אחרי כל מה שטוב.

מציצנות לביתם וחייהם של אחרים.

והיכרות מלאה בטחון עם כל כוך , מרצפת שחוקה

ותמיד חלומות למקום אחר.

11.3.2016